<h1>שבלי הלקט סימן קי"א</h1>
<h2>דף יט.</h2>
בספר התרומה ואסור לילך בספינה בשבת, ואפילו נכנס בה מערב שבת, דנראה כשט, וגזירה שמא יעשה חבית שלשייטין או גזירה שמא ינהיגנה ד' אמות דרך המים שהוא כרמלית, וכל שכן חוץ לתחום. ואם נכנס בה ג' ימים קודם השבת שרי להיות בתוכה וללכת בה אפילו בשבת, דתניא אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם השבת. ולדבר מצוה שרי אפילו מערב שבת. ולעבור ים שקורין אנגליטירא, שרגילין לעבור ביום אחד כשיש להן רוח טוב, מותר ליכנס בבקר בערב שבת אפילו שלא לדבר מצוה. אמנם בכל עניין שנכנס בספינה או בהתר או אפילו בשבת עצמה, מותר ללכת בכל הספינה אע"פ שהלך חוץ לתחום ואע"פ שלא שבת באויר מחיצות מבעוד יום, דהילכתא כרב דפסיק פרק מי שהוציאוהו [עירובין מ"ב ע"ב] כרבן גמליאל בדיר וסהר וספינה. אבל בקרון אסור לילך אע"פ שהגוי מנהיג את הבהמה דהוה ליה צדדין אסורין כדאיתא פרק מי שהחשיך [שבת קנ"ד ע"ב]. ורבינו חננאל זצ"ל פירש הא דתניא אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם לשבת, יש מי שאומ' בזמן שגוששות ואין במים י' טפחים. ומשום גזירת תחומין נגעו בה. אבל למעלה מי' טפחים לא גזרו. ומשום הכי נהגו להפריש בים הגדול. ורבינו ישעיה זצ"ל כתב דהא מתניתא דאין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם השבת, אליבא דבית שמאי היא, דאמרי אסור להתחיל במלאכה אלא אם כן יכול לגומרה מבעוד יום. והכא כיון דאינו מפליג אלא לימים רבים צריך להתחיל ג' ימים קודם לשבת, שלא ייראה שעל דעת לילך בשבת נכנס שם. אבל בית הלל שרו אפילו במלאכות גמורות עם השמש, כל שכן בזה שאין בו שום מלאכה אלא שנראה שעושה חפציו בשבת. וכיון דבית הלל פליגי עלה בוודאי דלית הילכתא כי האי מתניתא, אלא אפילו לא נכנס לה עם השמש מותר. וכן כתב בעל הלכות גדולות כל היכא דקנה ליה שביתא בספינה מחולא שפיר דמי למיתב בה בשבתא וסגויי בה. מה לי מבעוד יום מה לי שלשה ימים קודם השבת. הילכך שפיר דמי. ועוד מצאתי מה שנהגו ליכנס בתוך הספינה מבעוד יום בערב שבת כשדעתו להפליג למחר ונהגו לקדש בה ולאכול שם, לא ידענא אמאי, דכיון דהוא גופיה ישנו שם בשעה שקדש היום, בלא אכילה ובלא קידוש נמי קונה שביתה, כדתנן בפרק בכל מערבין [עירובין ל"ג ע"ב] כיצד עושה מוליכו בראשון וכול'. ופירש רבינו שלמה זצ"ל בשמעתא נתנו באילן וכול' דמייתינן לה התם דעל ידי שלוחו קאמר, דאיהו גופיה בלא פת קני ליה שביתה כיון דהתם יתיב וקדיש עליה יומא. וכן עיקר כדאמרינן בשילהי פירקא [שם ל"ט ע"א] אמר רב יהודה עירב ברגליו בראשון מערב ברגליו וכול'. הילכך כיון דשבת באויר מחיצות מבעוד יום יכול לחזור לביתו וליכנס בה בשבת ולהפליג חוץ לתחום ולטלטל בכולה, דהויא לה כד' אמות, כדקיימא לן בריש מי שהוציאוהו [שם מ"ב ע"ב] ברבן גמליאל בספינה לכולי עלמא. וטעמא מפרש התם רבא, הואיל ושבת באויר מחיצות מבעוד יום. ופירש רבינו חננאל זצ"ל, שישב מערב שבת בזו הספינה. ומעשה ברבן גמליאל שבאו מפלנדסין והפליגה בים, בשבת הפליגה, כדפריש רבינו שלמה ורבינו שמואל ביר' מאיר ז"ל. ובההיא שמעתא קמייתא דמי שהוציאוהו מיבעיא לן אי יש תחומין למעלה מעשרה, אי לא, בעמוד גבוה עשרה ואינו רחב ארבעה, אי נמי דקא אזיל בקפיצה, פי' על ידי שם. ואמרינן תא שמע מעשה שבאו מפלנדסין כול'. ופירש רבינו שלמה זצ"ל סתם ספינה למעלה מעשרה היא מהלכת ודמי לקפיצה באויר. מתוך פירוש זה אין לאסור להפליג בספינה בשבת משום דמיחזי כשט, ומשום גזירה שמא יעשה חבית שלשייטין, כדפריש בספר התרומה, דקפיצה כאויר דמיא. ואע"ג דלא איפשיט התם הך בעיא, לא איכפת לן מידי בהא, כיון דקיימא לן כרבן גמליאל בספינה, ופשיטא דאיהו סבר דאין תחומין, וגם לא חייש שמא יהלך ברקק כדאיתא התם. ואע"ג דתניא בפרק קמא דשבת, דאין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם לשבת, מפרשינן דווקא לדבר הרשות, אבל לסיפוק מזונותיו, הוי כדבר מצוה דמפרש התם דמותר. ומביאין ראייה מפרק בתרא דמועד קטן [י"ד ע"א]. וטעמא דאין מפליגין פחות מג' ימים רבו הפירושים. אבל היה נכון לפרש, מטעם שלא יבוא לחלל השבת אם יפליג בה סמוך לשבת כולי האי, אם דעתו להפליג ולהרחיק. ומקמי הכי לא נראה לחכמים להחמיר בדבר דלא היו יכולין לעמוד בה. ומעתה כי היכי דאם שבת בספינה מבעוד יום יכול לטלטל בכולה הואיל ושבת באויר מחיצות, הכי נמי נראה לכאורה אם שבת בעיר מוקפת שכולה גוים מבעוד יום דמותר לטלטל בתוכה, הואיל ושבת באויר מחיצות, דאפילו שבת בבקעה והקיפוה גוים מחיצה, מסקינן בשמעתא קמייתא דמי שהוציאוהו, כשמואל דתניא כוותיה. וכן פסק רבינו חננאל זצ"ל. ומותר לטלטל בתוכה על ידי זריקה אפילו חוץ לאלפים אמה שאינו יכול להלך כדאיתא התם. כל שכן היכא ששבת בהוקפה מתחילה, דליכא מאן דפליג דמותר לטלטל בכולה אם אין רשויות. ואע"פ שמותר ליכנס בספינה מבעוד יום כדי להפליג למחר, אסור לצאת ממנה אם הלכה חוץ לתחום, דאע"ג דאמרינן בריש מי שהוציאוהו בעא מיניה הוצרך לנקביו מהו ופשיט לי' דמותר, דווקא במי שהוציאוהו גוים קא מיבעיא ליה. וכן פירשו רבינו חננאל ורבינו שלמה ז"ל. אבל בשיצא לדעת אפילו הוצרך לנקביו לא אמרינן בהא כיון דעל על, דמסיק התם, דמותר אם הוציאוהו גוים. שוב מצאתי בדברי רבינו שמואל ביר' מאיר וגם בדברי ר' נתן המכירי ז"ל, בשם רבו רבינו שלמה זצ"ל שמותר ליכנס בשבת בספינה ולצאת חוץ לתחום ולטלטל בתוכה כיון ששבת באויר מחיצות מבעוד יום. ועוד כתבו ואמרו גדולה מזו, דאפילו לא נכנסו לה מבעוד יום שמותר להפליג בשבת עצמו. אך בזה לא נהירא לרבינו יצחק הזקן מדנפירא ז"ל, ממאי דאמרינן בפרק תולין חזי מר האי צורבא מרבנן דאזיל וגאני במעברא ועבר להאי גיסא וסייר פירי ואמר למינם קא מיכויננא, אמר להו הערמה דרבנן, וצורבא מרבנן לא אתי למיעבד כתחילה. הרי אע"פ שלא היה יוצא חוץ לתחום אסור אם לא בהערמה. אבל חוץ לתחום זה ודאי אסור. ורבינו יואל זצ"ל הקשה מפרק קמא דשבת, דתניא התם דאין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם לשבת, ומצור לצידון אפילו בערב שבת שרי. ונראה דההיא דתולין לא תיקשי לרבותינו רבינו שלמה ורבינו שמואל ז"ל, דלא קפיד תלמודא אלא משום הערמה דהוה צורבא מרבנן, ותלמיד חכם שאני, ויש לו לקדש עצמו במותר לו ולא להערים, ולכך היו קובלין עליו ואמר להו הערמה דרבנן וכול', פי' בהערמה כזו אין להחמיר בה, שאפילו היה אומר בהדיא שלשמור פירות הולך, אין כאן אלא איסור דרבנן, דתניא בסוף פרק בכל מערבין [ל"ח ע"א] לא יהלך אדם לתוך שדהו לידע מה היא צריכה וכול'. ותו תנן בפרק שואל [ק"נ ע"א] אבל מחשיך הוא לשמור ומביא פירות בידו. אבל בשבת עצמו אין לו לילך כדי לשמור, ואפילו בתוך התחום. הילכך כיון דאפילו אם אמר בהדיא, אין כאן איסור אלא מדרבנן, כיון דצורבא מרבנן הוא, לא אתי למיעבד בתחילה באיסורא, כיון דידע להערים ולעשות בהיתירא, דהיא הערמה דלא מוכחא מילתא, והילכך אין לנו להחמיר בה אפילו לגבי דידיה אע"ג דהוי צורבא מרבנן. אבל על מה שהיה נכנס בספינה ואפילו לצאת חוץ לתחום, בזה לא היה מקפיד התלמוד, דמאן לימא לן דלאו חוץ לתחום הוה ואעפ"כ לא הוה קפיד אלא בהערמה כדפרישית. וכן הוא שחבירו יוכיח עליו, דהוה שקיל ברא דתומא ומנח ליה בברזא דחביתא ואמר אנא לאצנועי קא מיכויננא, ובהא ליכא איסור' מידי, דהא קיימא לן בפרק חבית [קמ"ו ע"ב] כר' יאשיה דמיקל בשפופרת שחתכה ולא מיתקנה, ואם כן אמאי קפדי עליה אלא ודאי לא הוה קפיד תלמודא אלא משום הערמה, ואמר להו דאף בהערמה זו אין להחמיר, ומותר לו לגמרי, שאפילו היה אומר בפירוש דלסתום הוא מיכוין ולא להצניע, אין כאן איסור בסתימה זו אלא מדרבנן, דמיחזי כבונה ולא בונה ממש, דהוי כבניין חקלאה ולא סתימה מעליא. ועוד, אין בניין בכלים וכל שכן באוכלין. והילכך בהערמה זו אין להחמיר. ומפרק קמא דשבת שהביא רבינו יואל זצ"ל, מצור לצידון, דמשמע דוקא בערב שבת הוא דשרי ולא בשבת, אין נראה לסתור דברי רבותינו הגאונים ז"ל מאורי הגולה מפני כך, דהתם לדבר הרשות קאמר הילכך דווקא בערב שבת ולא בשבת עצמה, אבל לדבר מצוה לעולם אפילו בשבת עצמה מותר. וכבר פירשו רבותינו כולם ז"ל כי מה שאדם יוצא לסיפוק מזונותיו דבר מצווה הוא חשוב. והר' אביגדור כהן צדק נר"ו השיב לנו בכתב גלילי ידיו הנכנס בספינה מערב שבת אל יצא משחשיכה מתוכה, שאם יצא ממנה וירצו ליסע לא יוכל עוד לחזור לתוכה דהוה ליה כיוצא לדעת חוץ לתחום. וכן מצאתי לגאון אחר ז"ל ספינה הקשורה במחוז ולן בה יהודי בשבת, וכסבור שילך בשבת ונתקלקל העת וחזרה, אסור לצאת ממנה בשבת. ומסתברא דהא דאמר אסור לצאת ממנה כשנסעה דווקא, שיצאה הספינה חוץ לתחום אלפים אמה, אבל אם לא יצאה חוץ לתחום מותר לצאת ממנה אע"פ שנסעה.
<h2>דף ק:</h2>
תנו רבנן הזורק מן הים ליבשה ומן היבשה לים, מן הים לספינה ומן הספינה לים פטור אבל אסור. איתמר ספינה רב הונא אמר מוציא ממנה זיז כל שהוא וממלא. רב חסדא ורבה בר רב הונא אמ' עושה מקום ארבעה וממלא. ואע"ג דרב הונא רביה דרב חסדא, הלכה כרב חסדא ורבה בר רב הונא דהוו להו רבים. וכן פסקו רבינו יצחק פאסי ורב יהודאי גאון ז"ל. ולהשליך מים או להשתין בדפני הספינה ושותת ויורד לים מותר, דקיימא לן כוחו בכרמלית לא גזרו רבנן. מצאתי שהרב ר' ישעיה זצ"ל היה נכנס ועובר בשבת בביניציאה באותן ספינות לפי שהן צריכין לעבור בספינה משכונה לשכונה שהיא יושבת במים, והיה אומר שהגוים המנהיגין את הספינה לעצמן הן מתכוונין. והר' מאיר נר"ו הקשה לו מפרק תולין [שבת קל"ט ע"ב], כדאמרו ליה רבנן לרב אשי חזי מר האי צורבא מרבנן ור' יעקב שמיה, ואמרי לה רב חליון שמיה, דאזיל ומיכרך וגאני במעברא ואמר למינם קא מיכווננא, אמר ליה הערמה קא אמרת דרבנן היא וצורבא מרבנן לא אתי למיעבד כתחילה, אלמא הערמה אסירא.
<h2>דף קא:</h2>
תנו רבנן ספינות קשורות זו לזו מערבין ומטלטלין מזו לזו. נפסקו נאסרו. חזרו ונקשרו בין שוגגין בין מזידין בין אנוסין בין מוטעין חזרו להיתרן הראשון. תוספתא [פ"י] בתים שבספינה חייבים בעירוב. ושאר שאין להן בתים הרי הן כשרויין בחצר. לווחין שבספינה אין מטלטלין אותן. ואם היו מכסין בהן פירות או כלים הרי הן ככיסוי כלים ומטלטלין אותן. וכתב אחי ר' בנימן נר"ו מאחר דקיימא לן דבתים שבספינה חייבין בעירוב, דינן כדין חצר, שאם יש שם שני ישראלים חלוקין בשני בתים צריכין לערב, ואם אינן חלוקין בשני בתים אינן צריכין לערב. ומסתבר דכל זמן שאין צריכין עירוב אין צריכין לקנות רשותו שלגוי. ואם הן צריכין עירוב צריכים כמו כן לקנות רשותו שלגוי. או יש לומר כיון ששכרו הספינה דיי להן באותו השכר ואין צריכין עוד לקנות רשותו שלגוי אפילו במקום שצריכין עירוב. והנכון לפרש, ולהבליעו בשכר הספינה. ורב יהודאי זצ"ל נשאל מהו להשכיר רשות מן הגוים לטלטל בכל הספינה בשבת. והשיב דלא צריך. וגאון אחר זצ"ל כתב ספינה מותר לטלטל בכולה ואין צריך לקנות רשות מן הגוי כמו בחצר. כתב הר' אביגדור כהן צדק נר"ו דוגית שאינה גבוהה מן המים עשרה טפחים אין מטלטלין בה אלא בארבע אמות.
